תנ"ך על הפרק - שמואל ב ז - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמואל ב ז

270 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֕י כִּי־יָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ וַיהוָ֛ה הֵנִֽיחַ־ל֥וֹ מִסָּבִ֖יב מִכָּל־אֹיְבָֽיו׃וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א אָנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֹשֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ לֵ֣ךְ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י יְהוָ֖ה עִמָּֽךְ׃וַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר׃לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־עַבְדִּ֣י אֶל־דָּוִ֔ד כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הַאַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י בַ֖יִת לְשִׁבְתִּֽי׃כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּוֹם הַעֲלֹתִ֞י אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽן׃בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֮ בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתִי לִרְע֛וֹת אֶת־עַמִּ֥י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים׃וְ֠עַתָּה כֹּֽה־תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗ד כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מֵאַחַ֖ר הַצֹּ֑אן לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַל־עַמִּ֖י עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃וָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥תָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤תִֽי לְךָ֙ שֵׁ֣ם גָּד֔וֹל כְּשֵׁ֥ם הַגְּדֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠קוֹם לְעַמִּ֨י לְיִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּיו֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְעַנּוֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִאשׁוֹנָֽה׃וּלְמִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֤יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַהֲנִיחֹ֥תִי לְךָ֖ מִכָּל־אֹיְבֶ֑יךָ וְהִגִּ֤יד לְךָ֙ יְהוָ֔ה כִּי־בַ֖יִת יַעֲשֶׂה־לְּךָ֥ יְהוָֽה׃כִּ֣י ׀ יִמְלְא֣וּ יָמֶ֗יךָ וְשָֽׁכַבְתָּ֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יֵצֵ֖א מִמֵּעֶ֑יךָ וַהֲכִינֹתִ֖י אֶת־מַמְלַכְתּֽוֹ׃ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י וְכֹנַנְתִּ֛י אֶת־כִּסֵּ֥א מַמְלַכְתּ֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃אֲנִי֙ אֶהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣עֲוֺת֔וֹ וְהֹֽכַחְתִּיו֙ בְּשֵׁ֣בֶט אֲנָשִׁ֔ים וּבְנִגְעֵ֖י בְּנֵ֥י אָדָֽם׃וְחַסְדִּ֖י לֹא־יָס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ כַּאֲשֶׁ֤ר הֲסִרֹ֙תִי֙ מֵעִ֣ם שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי מִלְּפָנֶֽיךָ׃וְנֶאְמַ֨ן בֵּיתְךָ֧ וּמַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַד־עוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽסְאֲךָ֔ יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃כְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הַחִזָּי֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶל־דָּוִֽד׃וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִ֣י אָנֹכִ֞י אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי עַד־הֲלֹֽם׃וַתִּקְטַן֩ ע֨וֹד זֹ֤את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק וְזֹ֛את תּוֹרַ֥ת הָאָדָ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃וּמַה־יּוֹסִ֥יף דָּוִ֛ד ע֖וֹד לְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֑יךָ וְאַתָּ֛ה יָדַ֥עְתָּ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃בַּעֲב֤וּר דְּבָֽרְךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִׂ֕יתָ אֵ֥ת כָּל־הַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהוֹדִ֖יעַ אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃עַל־כֵּ֥ן גָּדַ֖לְתָּ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כִּֽי־אֵ֣ין כָּמ֗וֹךָ וְאֵ֤ין אֱלֹהִים֙ זֽוּלָתֶ֔ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאָזְנֵֽינוּ׃וּמִ֤י כְעַמְּךָ֙ כְּיִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר הָלְכֽוּ־אֱ֠לֹהִים לִפְדּֽוֹת־ל֨וֹ לְעָ֜ם וְלָשׂ֧וּם ל֣וֹ שֵׁ֗ם וְלַעֲשׂ֨וֹת לָכֶ֜ם הַגְּדוּלָּ֤ה וְנֹֽרָאוֹת֙ לְאַרְצֶ֔ךָ מִפְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר פָּדִ֤יתָ לְּךָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם גּוֹיִ֖ם וֵאלֹהָֽיו׃וַתְּכ֣וֹנֵֽן לְ֠ךָ אֶת־עַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ לְךָ֛ לְעָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃וְעַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ עַֽל־עַבְדְּךָ֙ וְעַל־בֵּית֔וֹ הָקֵ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וַעֲשֵׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃וְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֤ עַד־עוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהִ֖ים עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית֙ עַבְדְּךָ֣ דָוִ֔ד יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן לְפָנֶֽיךָ׃כִּֽי־אַתָּה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל גָּלִ֜יתָה אֶת־אֹ֤זֶן עַבְדְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר בַּ֖יִת אֶבְנֶה־לָּ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן מָצָ֤א עַבְדְּךָ֙ אֶת־לִבּ֔וֹ לְהִתְפַּלֵּ֣ל אֵלֶ֔יךָ אֶת־הַתְּפִלָּ֖ה הַזֹּֽאת׃וְעַתָּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַתָּה־הוּא֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים וּדְבָרֶ֖יךָ יִהְי֣וּ אֱמֶ֑ת וַתְּדַבֵּר֙ אֶֽל־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת׃וְעַתָּ֗ה הוֹאֵל֙ וּבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֞ה אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ דִּבַּ֔רְתָּ וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְעוֹלָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב. אפשר לרמוז במ"ש ויהי כי ישב המלך בביתו במה שכתב הרב עיר וקדיש הרמ"ע מפאנו ז"ל בסוד הפסוק אשרי יושבי ביתך ע"ש והדברים עתיקים. וא"ש ההי"ב. ומאי דכתיב וה' הניח לו מסביב. הנה רז"ל אמרו וה' לקח הוא ובית דינו ובא הכתוב לשבח דוד המלך דאפילו מדת הדין הרמוזה בתיבת וה' הסכימה להניח לו מסביב. וכיוצא בזה פירשתי בפסוק וה' בירך את אברהם בכל: ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וכו'. כלומר ואני מצטער על זה. ואמר ראה נא פירוש עתה שהניח ה' לי מסביב ואני יכול לבנות בית לה' ואין מונע ורמז שהוא בשלוה ברמז מענותנותו על דרך שאמרו יאמר שבחו בקול נמוך. ואפשר דמה שאמר לנביא ראה נא ר"ל ראה בעיניך בשמים כי הסט"א נכנעת ונפשי היא העול"ה וכל זה רמז באומרו ראה נא. ולזה אמר לו נתן הנביא כל אשר בלבבך עשה כי ה' עמך כלומר מה שאמרת ראה נא אנכי הרואה כי ה' עמך: האתה תבנה לי בית לשבתי וכו'. יש מי שפירש דדוד הע"ה סבר שכבר הזמן מוכן לבנות בית המקדש שכבר הוא טרח מאד בשירותיו ולא ראה שינה ותמיד עומד ומשבח ודבק בו יתברך. והשיבו ה' האתה תבנה וכו' הלא לא אמרתי בכל הדורות שיבנו בית כי אינו זמן. אך יצא ממנו שלמה ובימיו תהיה סיהרא באשלמותא ואז יבנה הבית עכ"ד. ורז"ל אמרו במדרש שאמר הקב"ה לדוד שאם הוא יבנה בה"מ אינו נחרב לעולם ואם יחטאו ישראל הם בסכנה ליאבד ח"ו אך כשיבנה שלמה הבה"מ אם יחטאו ישפוך חמתו ויחרב בה"מ וינצלו ישראל. ואפשר לרמוז במ"ש האתה תבנה בית לשבתי דיש לרמוז ה' אתה תבנה לי בית כלומר מסיבה שאתה מבחינת ה' ר"ל מלכות היה ראוי אתה תבנה בית לך נאה ויאה. אמנם אשר יצא ממעיך הוא יבנה הבית והטעם שאם יחטאו יחרב הבית והם קיימים כמו שאמרו במדרש: מי אנכי ה' אלהים. אפשר דרוצה לומר דאביו שאל שתבא שפחתו ובאה אמו והוא סבור שהיתה שפחתו והיו סוברים דח"ו הוא ממזר שאביו אמר שלא ידע את אשתו עד שבא שמואל הנביא וגילה האמת כמשז"ל ולז"א מי אנכי הורתי ולידתי בספק ומי ביתי שבאתי מרות המואביה. כי הביאותני עד הלום זו מלכות דאפילו לבא בקהל היה פקפוק: ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם. פירש הרב הגדול מהר"י רוזאניס זלה"ה בספר הבהיר פרשת דרכים שרמז על לא יבא עמוני שהתיר הנקבות וזאת תורת האדם הזכרים לא הנקבות זהו תורף דבריו ע"ש באורך ונעלם מרבינו שכבר קדמוהו רז"ל שדרשו כן בריש מדרש שוחר טוב ע"ש. וראיתי להרב מהר"י אלגאזי ז"ל בספר נאות יעקב בחלק מענה לשון דף ב' ע"ג שהביא מרז"ל דאדם נאמר על האשה וכתב וצ"ע על הרב פרשת דרכים שדרש וזאת תורת האדם על הזכרים ולא על הנקבות עכ"ל ואשתמיטתיה שדברי הרב פרשת דרכים הם דברי רז"ל במדרש שוחר טוב כדבר האמור. ומה שהקשה לק"מ דברוב הכתובים כתיב אדם על הזכר ואפשר לפרש בכתוב ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר גם אל עבדך למרחוק כי אני אדה"ר ועשית זאת כי הוא יציר כפיך וזהו רמז וזאת תורת האדם כלומר אדה"ר וזה אפשר שאמר בעבור דברך פירוש שאמרת נעשה אדם: כי אין כמוך ואין אלהים זולתך ככל אשר שמענו באזנינו. אפשר דהכונה ככל אשר שמענו דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ומי כעמך כישראל. וכי תימא הרי כתוב בתורה אחרי רבים ורבים הם עע"ז לז"א גוי אחד שהגוים כל א' עובד לאלוה אחר אבל כל ישראל עובדי ה' ולגבי כל כת הם רבים והוא התשובה שהשיב ריב"ק לגוי ששאלו. ועוד נ"ט ב' בארץ וקי"ל כל קבוע כמחצה וליכא רוב. אשר הלכו לפדות לו לעם וא"כ הוא דבר חשוב ואפילו באלף לא בטיל. ועוד דע"מ כן פדאנו ממצרים לעובדו כמשז"ל ואין בזה טענת רוב דזהו כמי שקנה עבד אחד. ולעשות הגדולה ונוראות לארצך וא"כ הוי חזקה הבאה מכח הסברא דעדיף מרובא כמ"ש מהרימ"ט בתשובה וכל אלו הקדמות אשר כתבתי בדרשותי אני בעניי באורך וזהו קיצור ההקדמות בקצר אמיץ א"נ אפשר לפדות לו לעם ולשום לו שם כמ"ש בירושלמי סוף ברכות חד ארכון דשמיה אלכסנדרוס הוה קאים ודאין חד לסטיס א"ל מה שמך א"ל אלכסנדר אמר אלכסנדר פניי לאלכסנדר ואמרו שם ומה מי ששמו כשם ב"ו ניצול מי שתולה בטחונו בהקב"ה עאכ"ו הה"ד כל הנקרא בשם ה' ימלט עכ"ל וכבר נודע מהזהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל שם ישראל היכן רומז וגם נודע כי רז"ל בתלמוד בבלי וירושלמי הסתר הסתירו עניני הסוד מאד מאד רק ברמז הרומז זמנין ירמזו איזה רמז בהעלם ואפשר שלכך שלח לומר לפרעה בני בכורי ישראל שלח עמי ויעבדוני וזה רמז לפדות לו לעם ולשום לו שם. ואפשר דבהעלם ורמז נמרץ סידר דבריו דוד הע"ה וסיים ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך דשם הקדוש של דוד רומז ליחוד עליון ו' ד' רומז לקב"ה וד' ראשונה לד' מוחין והוא יחוד גמור וכשם דכוללת ישראל אהניא להו שם ישראל. כן יועיל ויציל לו ולזרעו בעבור שמו הרומז ליחוד עליון. ועוד אמרתי בלקוטי דאחר כמה שנים לרוב מעלתו בעה"ב כשכתב עזרא דברי הימים כתב דויד מלא ביוד סוד המחשבה והוא יחוד שלם בסוד פסוק אחותי בת אבי כמ"ש בזהר הקדוש. ודוק כי קצרתי ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך